שרלוק הולמס להשכרה

כיום במדינת ישראל, ישנם רבים אשר מוצאים עצמם לעתים תכופות מאוכזבים מטיפולן של רשויות החוק בענייניהם הפרטיים. בין אם הייאוש נובע ממשך הזמן עד אשר ישנה מסקנה, או בין אם מתוכן המסקנה שבעיני רבים יכולה להראות כעקרה, הוא מוביל לפנייתם של אזרחים רבים לחוקרים פרטיים.

כאשר האחרונים לעתים רבות מצליחים לשפוך אור מזוויות שאליהן ידם של עובדי המדינה קצרה או עייפה מלהושיע, או שמא זו פשוט לא עבודתם – כפי שקורה במקרים אשר אינם מהווים עבירה פלילית.

אך מערכת היחסים הייחודית הזו בין לקוח לחוקר שנשכר לשם בירור האמת הלא תמיד נעימה, צריכה לא פעם לעמוד במבחן אמון כאשר הראשון חושף חלקים נרחבים ומוצנעים מחייו בפני האחרון. לכן נשאלת השאלה, כיצד מערכת יחסים שכזו עומדת למבחן משפטי או חוקי, והאם חוקר פרטי רשאי ויכול להעיד בבית משפט?.

חוקר פרטי הוא כל מי שהוסמך לכך מטעם משרד המשפטים ומחזיק ברישיון בתוקף (אשר צריך לחדש אחת לשנה). ההסמכה מותנת בהתמחות בת כ- 3 שנים במהלכה לומדים החוקרים הפרטיים את רזי המקצוע ואתגריו.

אחד מהאתגרים איתם מתמודדים חוקרים הוא האיזון בין הצורך לומר אמת, לבין ייצוג נאמנה של הלקוח ששכר את שירותיו. איזון שנבחן ביתר שאת, כשמתגלים פרטים בעייתיים אודות מעסיקם.

החטא ועונשו הלא ממומש (לכאורה)

לדוגמה, לקוח שוכר את שירותיו של חוקר פרטי בכדי לבדוק האם חברה מתחרה מבצעת ריגול תעשייתי כנגדו, אשר מתבטא בהדלפת דוחות חסויים של משרדו אודות מוצר מסוים.

ובעוד הלקוח חושף בפני החוקר את כלל משרדו ואנשיו, מתחיל החוקר בבחינת האנשים ופעילותיהם השונות עד שלבסוף נמצא האשם – עובד כללי אשר בשעת לילה מאוחרת גונב קלסר בעל ערך, אותו הוא דואג להחזיר מוקדם בבוקר.

אך במסגרת סקירתו הכללית של אותו חוקר מתגלה לו גם כי מעסיקו הנוכחי עוסק בהעלמת מיסים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. האם על אותו חוקר לפצוח בחקירת מס עצמאית אודות העניין למען מרדף צדק טהור? התשובה ובכן, מעט פחות הוליוודית.

איזונים ובלמים

חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל״ב–1972, קובע כי חוקר פרטי ימסור מידע אודות עבירות אותן חשף במסגרת עבודתו רק לדרישת היועץ המשפטי לממשלה, וכי בכל מקרה אינו רשאי למסור מידע מפליל אודות מעסיקו (הלקוח) אלא אם האחרון נתן את הסכמתו לכך. יתרה מכך מוסיף החוק, כי חוקר פרטי אינו רשאי לפתוח בחקירה עצמאית אודות ממצאים אותם גילה במסגרת תיק.

דוגמה נוספת למתח הנ"ל ניתן לראות בעניינים של בין בני זוג. החוקר אשר מצא את אותו עובד סורר, נקרא לבית משפט אך בעניין אחר לגמרי.

מסתבר כי בזמן שערך החוקר את בדיקתו במשרד החברה, התברר לו כי מקיים מעסיקו מערכת יחסים עם אחת העובדות אף על פי שהינו נשוי.

אשתו של מעסיקו, אשר גילתה על כך לאחר זמן מה, תובעת את הגעתו של אותו חוקר בכדי שיעיד ויחשוף את קיומו של רומן זה במסגרת משפט גירושיהם.

החוקר שרוי כעת בדילמה בין האמת שידועה לו לבין האינטרס של לקוחו, שאף על פי שקשריהם העסקי נעצר לבינתיים, מעוניין לשמור על מוניטין חיובי ביניהם למען העתיד האפשרי.

מתוקף המקרה המתואר עולות 2 שאלות מרכזיות, ראשית – האם ניתן לזמן חוקר פרטי להעיד בבית משפט? ושנית, משנשאל חוקר אודות עובדה אשר מזיקה למעסיקו, האם מחויב להשיב לה?.

ובכן גם לסוגיות הללו החוק משיב, ראשית כל – ניתן לזמן חוקר פרטי כעד במשפט, יתרה מכך, חוקר פרטי יכול להיחשב כעד מומחה, מתוקף היותו בעל מקצוע ייחודי. בנוסף, מוסיף החוק וקובע, כי מערכת היחסים בין חוקר ללקוח היא בגדר – שליח ושולחו.

כלומר, כפי ששמורה לפלוני הזכות לשמור על שתיקה מתוך חשש שמא יפליל עצמו, שמורה לחוקר הפרטי זכות זהה, מתוקף החשש שיסב נזק לשולחו. לכן גם אם זומן החוקר לבית משפט לצורך מתן עדות שכזו, אינו חייב להשיב לה, ואינו חייב להסב נזק למעסיקו.

אז הוא איתי או נגדי?

לסיכום, מערכת היחסים בין חוקר פרטי למעסיקו מורכבת ועלולה לטמון בחובה מתחים אשר מצריכים אמון ושיתוף פעולה בכדי שתצליח מלכתחילה.

הודות לחוק חוקרים פרטיים אשר מסדיר את טיב ההתקשרות הזו, יכולים אזרחים להנות משירותי בילוש אזרחיים טובים וניטרליים, מבלי החשש שמא אשר יגלה החוקר עלול לשמש כנגדם בעתיד.

בנוסף לכך, מחזיק המחוקק ביכולת להיחשף לפשעים אשר מצריכים את התערבותו של היועץ המשפטי במידת הצורך לכך. איזון המותיר את החוקרים הפרטיים ככלי שרת לאלו הזקוקים לו.